פרופ' רפי כראל

פרופ' רפי כראל היה ממייסדי בית הספר לבריאות הציבור בחיפה, מדען, איש עשייה ומנחה סטודנטים בחסד. הוא היה ממובילי התחום של בריאות תעסוקתית בישראל וטיפח את ההוראה והמחקר בתחום. בדרכו המיוחדת, ראה שליחות בהנחיית סטודנטים, מתן תמיכה לאלו שנזקקו לה והזדמנות שווה לכולם. רפי המשיך בעשייה באופן נמרץ ומכל הלב גם לאחר הפנסיה. 
בתחילת שנות ה- 80 היה הראשון שקידם בדיקות תקופתיות של עובדים, והקים את מכון מור, שבנה מערכת ממוחשבת של ניטור ומעקב אחר בריאות הנבדקים. הוא לא הסתפק רק באבחון, אלא חתר גם לקידום רעיונות שתכליתם בריאות טובה ומניעת מחלות. 
הוא חקר את משמעות זיהום האוויר, הזיהום התעשייתי של מימי הקישון והשפעות הזיהום על בריאות עובדים והאוכלוסייה בכלל. היה קל להיות ידיד של רפי, שהיה אדם נעים, קשוב ומציע כיווני חשיבה חדשים.
דמותו תמשיך ללוות אותנו- כל ידידיו ותלמידיו.

יהי זכרך ברוך.

פרופ' אורה גילבר

פרופ' אורה גילבר ז"ל (1946-2013) מחלוצות המחקר בפסיכואונקולוגי בישראל, כתבה מחקרים פורצי דרך שזכו להכרה בינלאומית רחבה.

היא הייתה אחת החוקרות הראשונות, שבדקה לא רק את ההשפעות הפסיכולוגיות של מחלת הסרטן על החולה עצמו, אלא גם על בני המשפחה שתמכו בו וסעדו אותו.

היא לימדה במשך 30 שנה בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה והעמידה תלמידים רבים הממשיכים בדרכה.

אורה עמדה בראש ביה"ס לעבודה סוציאלית והטמיעה בו יוזמות וחידושים רבים. בד בבד יחד עם עבודתה האקדמית, טיפלה במסירות שלא תתואר במשך עשרות שנים בחולי סרטן

ועמדה בראש היחידה הפסיכו-סוציאלית במחלקה האונקולוגית במרכז הרפואי לין.

אורה עצמה חלתה במחלת הסרטן והיא נפטרה בטרם עת בתחילת שנת 2013

פרופ' עירית מאיר

פרופ' עירית מאיר ז"ל, חברה, עמיתה, מורה, אדם במובן העמוק של המילה, חכמה ומוכשרת, בלשנית בעלת שם עולמי עם תרומה ייחודית לחקר שפת הסימנים. עירית, עם אישיותה המיוחדת, השאירה חותם עמוק בחוג להפרעות בתקשורת באוניברסיטת חיפה. התעניינה ולמדה את מורכבות המבט הקליני ובדרכה היצירתית והחכמה פתחה שערים לרווחה בפני סטודנטים ואנשי סגל, הרחיבה אופקינו ושיתפה, בצניעות האופיינית לה, בידע הרחב והמעמיק שלה. 

יהי זכרך ברוך, עירית יקרה, ותודה על היותך מקור השראה לכולנו.

ד"ר דנה פרילוצקי

בעלת תואר ראשון (1996) ושני (1999) מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. תואר דוקטור סיימה באוניברסיטת חיפה (2005) ובהתמחות בתחום הזקנה.

לימים התקבלה כחברת סגל בחוג לגרונטולוגיה- מדעי הזקנה ומרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית ובחוג לריפוי ועיסוק בפקולטה למדעי הרווחה והבריאות. היא הייתה אהובה על הסטודנטים ולמרות שהקפידה עימם על קוצו של יוד- הסטודנטים הוקירו והעריכו את נעם הליכותיה, אנושיותה, צניעותה, חכמתה המקצועית, האכפתיות והיחס החם.

תחומי המחקר העיקריים של דנה הם יחסים בין-דוריים, איכות חיים וסגנונות חיים בזקנה, מִיסוּד ומוסדות גריאטריים לטיפול ממושך. פעילותה האחרונה המקיפה הייתה עריכת שני כרכים עבי כרס בנושא גרונטולוגיה מעשית מבט רב-מקצועי לעבודה עם אנשים זקנים (בשיתוף עם פרופ' מירי כהן) בשנת 2015. ספר זה על שני כרכיו הינו  עולם גדוש של ידע מעשי וניסיון טיפולי ומחקרי, פסיפס מרשים מאין כמוהו שכולו מוקדש לזיקנה בכלל, ולשיפור איכות חייו של הזקן הן בקהילה והן במוסד בפרט, כולל בני משפחתו.

לאורך השנים, במקביל להוראה ולמחקר, ניהלה את שיתוף הפעולה עם בית האבות הספרדי בחיפה. לקראת כל יום עיון הייתה מוציאה את ההזמנות המסוגננות שלה, שרק מהחזית שלהן ידעת שהיא הייתה מעורבת בהכנתן. 

אך לא רק כתיבה מדעית אהבה דנה לחבר אלא גם שירה. שיריה התפרסמו בספרי שירה ובכתבי עט לספרות ובמיוחד בספר השירים שכתבה ב2008 שנקרא "עכשיו אני",  אותו הקדישה למשפחתה אילן, שירלי, רוני ואדם אהובי נפשה.

יהיה זכרה ברוך