מאז מתקפת הטרור בשבעה באוקטובר נרשמה עלייה חדה בשיעורי דיכאון, חרדה והפרעת דחק פוסט־טראומטית בקרב ילדים ובני נוער בישראל, אך בעוד השיח הציבורי התמקד באוכלוסיות שנפגעו ישירות מהלחימה, בחברה הערבית נוצר פער חריף בין היקף המצוקה ובין היכולת לקבל טיפול מתאים.

החברה הערבית היא כחמישית מאזרחי המדינה, אך תחום בריאות הנפש לילדים ולנוער סובל ממחסור בפסיכולוגים קליניים לילדים, בפסיכיאטרים לילדים ולנוער ובעובדים סוציאליים קליניים דוברי ערבית. זמני ההמתנה ממושכים, ההתאמה התרבותית חלקית והסטיגמה סביב טיפול נפשי ממשיכה לעכב פנייה מוקדמת לקבלת סיוע. היעדר נתוני מחקר עדכניים על היקף המצוקה בקרב ילדים ונוער בחברה הערבית מקשה על תכנון מדיניות מבוססת, ומעלה חשש לפגיעה רגשית ותפקודית ארוכת טווח.

על רקע פערים אלה החל צוות חוקרות וחוקרים מאוניברסיטת חיפה ומאוניברסיטת קולומביה להפעיל התערבות קהילתית חדשה במימון 'הסוכנות היהודית'. ההתערבות מופעלת בעיר אום אל־פחם, בשיתוף מרכז חוסן אום אל־פחם ומחלקת הרווחה המקומית, וכן במרכזי הנעורים של החברות הדרוזית והצ'רקסית. המודל משלב איתור מוקדם באמצעות כלי סקר המבוסס על מודל EMGAGE שפיתח פרופ' מילטון וינבירג, מאוניברסיטת קולומביה, לצד טיפול מדורג ומותאם תרבותית בשלוש רמות עצימות: מעובדים קהילתיים שהוכשרו במסגרת הפרויקט ועד טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי במקרים מורכבים.

הצוות המוביל כולל את ד"ר ליאת הלפמן, מבית הספר לטיפול, ייעוץ והתפתחות האדם, ד"ר אסאלה חלאג', ד"ר שירה ברזילי, פרופ' דיויד רועה וגב' ענוב מונדר, מהחוג לבריאות נפש קהילתית באוניברסיטה, בשיתוף עם עובדים קהילתיים מקומיים שעברו הכשרה במסגרת הפרויקט. העבודה כוללת רכיב מחקרי מלא של מדידה והערכה במטרה לבסס מודל הניתן להרחבה ליישובים נוספים.