ושבו בנות ובנים לגבולם………..

שיר אביבה וקית’ יקרים וכל משפחת סיגל

אמש, לאחר 484 ימים ארוכים, ימים המורכבים מאלפי שעות של חוסר וודאות וכאב וציפייה לחזרתך, אתמול הגיע הרגע בו זכית להיפגש עם המשפחה שלרגע לא נחה בכל אותה תקופה. סוף סוף אפשר להירגע, להיות ביחד, לחבק, לגעת……… אין מילים שיכולות לתאר את עוצמת הרגע, עוצמת הרגשות, אנחת הרווחה.
שיר, למדת אצלנו תואר ראשון בעבודה סוציאלית. בשבעה באוקטובר, כמה ימים לפני שאת אמורה להתחיל את השנה השלישית והאחרונה, הורייך האהובים נחטפו באכזריות בלתי נתפסת, לעזה. ומאז אותו הרגע את, אחיותייך, משפחתך כולה, פעלתם בלי הפסקה, בכל מקום על פני הגלובוס, כדי לקדם את שחרורם של הוריכם, לרגע אחד לא איבדתם תקווה. 51 ימים לאחר החטיפה, אביבה, אמך, שוחררה מהשבי. ומאז, גם היא עסקה ימים ולילות ושבועות וחודשים בקידום שחרורם של אביך ושל החטופים כולם.
שיר, במהלך כל אותם חודשים ארוכים, הפגנת עוצמות בלתי נתפסות של חוזק ואמונה ותקווה. דאגת לחבר למאבק קהילה שלמה מתוך הבנה עמוקה כי המאבק על שחרור החטופים הוא לא מאבק של אדם אחד או משפחה אחת, אלא מאבק על דמותה וערכיה של החברה כולה, של ישראל כולה. לצד המאבק שלך סיימת בהצלחה ובהצטיינות את לימודי העבודה הסוציאלית והחלום שלך כי הוריך יהיו עמך בטקס סיום הלימודים וקבלת התואר יתגשם בקרוב.
והיום, עם שובו של אביך היקר לחיק המשפחה, אנו מחזקים אתכם ומקווים עבורכם כי יבואו ימים של ריפוי, כי תמצאו את הכוח, וכי כמו במילים הנהדרות בשירו של עידן רייכל, יש בי עוד כוח, תמשיכו להחזיק את התקווה.
“יש בי עוד כוח עכשיו
רק תניח הכול כבר נחתם ונסגר
והלב מתרפא
והגשם נפסק”

שיר, אביבה וקית’ יקרים, היום המשפחה ביחד. אני בטוחה כי אותן עוצמות שעמדו לצדכם בימים החשוכים יעמדו לצדכם בימים של החלמה. אני מקווה בכל ליבי כי תוכלו לחיות בביטחון ובחופש בימים שיבואו, כי תמצאו בכם כוחות לריפוי ולתקווה.

ברוך שובך קית’

בשמי ובשם כל קהילת בית הספר לעבודה סוציאלית פרופ’ ענת פרוינד ראשת ביה”ס לעבודה סוציאלית