באור הזרקורים
עולה אבריק, בוגרת תואר ראשון בעבודה סוציאלית
התחלתי ללמוד בגיל 21 פסיכולוגיה משום שלא התקבלתי לעבודה סוציאלית. בתקווה לעשות הסבה בהמשך.
בדיוק התחתנתי וגיליתי שאני בהריון. התינוקת נולדה פגה בשבוע 30. אחרי תהליך ארוך חזרתי איתה הביתה וללימודים. בשנה השלישית נולדה לי עוד ילדה, וממש לפני הסמינריון האחרון החלטתי שקשה לי מדי ועזבתי את הלימודים.
התחלתי לעבוד בחנות בגדים, הרגשתי ריקנות בפנים ובשלב מסוים החלטתי שאני חייבת לחזור ללמוד, והפעם עבודה סוציאלית כמו שרציתי מההתחלה.
חוץ מהאתגר לסנכרן ילדים עם עבודה ולימודים היה גם העניין המשפחתי. אני בת לאמא יהודייה ואבא מכפר יאסיף. כאילו שזה לא מספיק מורכב כשלעצמו – הם התגרשו בתקופה של הלימודים שלי.
היום אחרי ההתמחות במחלקת יולדות בה אני עובדת כעובדת סוציאלית, שלא פעם נקראת לסייע לנשים שסובלות מדיכאון אחרי לידה, מטראומה, אלימות, שלא יודעות אם תהיינה אמהות טובות מסיבות נפשיות או סוציו-אקונומיות, שנולדו להן פגים או פגיות. זו סגירת מעגל מדהימה עבורי וזה בדיוק המקום שבו רציתי להיות .
לאחר מסע של 15 שנים, אני מתחילה את לימודי ההתואר השני, ויודעת שארצה להמשיך ללימודי דוקטורט. אמשיך לחקור ולפתח את התחום שבו אני עוסקת , גם אם המסע ייקח 15 שנים נוספות.
ד”ר חני נוימן
“היה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם”. הדחף להוביל שינוי חברתי בער בי עוד משחר ילדותי. המפגש עם בעיות ומצוקות חברתיות ומצבים של קיפוח ואפליה אליהם נחשפתי במסגרת מעורבות פעילה כמדריכה וכמרכזת בתנועת הנוער עיצבו במידה רבה את תפיסת עולמי והובילו ללא ספק לבחירה במקצוע העבודה הסוציאלית.
במסגרת לימודי התואר הראשון בחרתי להתמחות בתחום המאקרו בעבודה סוציאלית, המתמקד בעבודה עם קהילות וקבוצות, מתוך שאיפה לחזק קהילות המתמודדות עם הדרה חברתית, להעצימן ולתרום לקידום מדיניות חברתית מיטיבה.
העיסוק בתחומים אלו לאורך שנות הקריירה המקצועית שלי בשדה העבודה הסוציאלית, הן בראשית הדרך כעובדת סוציאלית פרטנית וקהילתית במחלקות לשירותים חברתיים והן בהמשך בתפקידי הדרכה וניהול, היו משמעותיים ביותר עבורי. היכולת ליזום ולהשפיע על תהליכי שינוי קהילתיים וחברתיים תוך קידום רווחתן וזכויותיהן של אוכלוסיית השירות הציעו עניין, אתגר, סיפוק ואף תחושת שליחות חברתית.
אולם ההבנה כי חסמים אישיים, חברתיים ומוסדיים מעמיקים את מצוקותיהם של פרטים, משפחות וקהילות ומשפיעים על ההתערבויות המקצועיות של העובדים הסוציאליים בבואם לפעול למען לקוחותיהם, הובילו אותי לאקדמיה לקידום מחקר בתחום המאקרו פרקטיקה בעבודה סוציאלית.
במסגרת השתלמות הפוסט דוקטורט בחו”ל ובארץ הייתי שותפה בקידום מחקרים המתמקדים בקשר שבין עבודה סוציאלית ומדיניות חברתית, בדגש על העמקת ההבנה לגבי תפקיד העובדים הסוציאליים ופיתוח דרכים לקידום מעורבותם המקצועית.
כיום, כחברת הסגל הבכיר בבית הספר לעבודה סוציאלית בחיפה אני פועלת בשני מישורים לקידום תחום המאקרו בעבודה סוציאלית: האקדמי והמקצועי. במישור האקדמי אני חוקרת את הממשק בין קהילה למדיניות. מחקרי עוסקים בין היתר במעורבותם של עובדים סוציאליים מקהילות מיעוט בזירת המדיניות לקידום צדק חברתי, ובהשפעתן של תפיסות קהילתיות-תרבותיות על תהליכי קבלת החלטות של עובדים סוציאליים ועל עיצוב מדיניות. בנוסף, אני מלמדת בתואר ראשון ושני קורסים שונים בתחום המאקרו כמו: פרקטיקת מדיניות ועבודה סוציאלית קהילתית, מרכזת שיטות התערבות למתקדמים ומנחת סטודנטים לתארים מתקדמים בנושא. במישור המקצועי אני משמשת כיועצת בהתנדבות בקהילות שונות ומשתתפת כחברה בוועדות הקובעות מדיניות.
אני גאה להשתייך למקצוע העבודה הסוציאלית ומאמינה בכוח ההשפעה של העובדים הסוציאליים.
ד”ר רות ברקוביץ
תמיד הייתי רגישה לחוסר צדק ולא הצלחתי להישאר אדישה לנוכח עוולות שנעשות לאנשים, במיוחד לאלו המתקשים להגן על עצמם. על רקע הנטיה הזו והרצון לנסות לתקן מצבים של חוסר צדק הגעתי ללימודי עבודה סוציאלית.
לאחר שסיימתי תואר ראשון ושני באוניברסיטה העברית, עבדתי כעו”סית משפחות בלשכה לשירותים חברתיים במרכז הארץ, וסייעתי להן בהתמודדות עם גידול ילדים במציאות של קיפוח וחוסר הזדמנויות. בהמשך למדתי פסיכוטראפיה והמשכתי לעבוד כפסיכוטראפיסטית בשירות הציבורי עם צעירים ומתבגרים שמתמודדים עם קשיים חברתיים ולימודיים. הבנתי שעל אף שעבודה עם יחידים יכולה להיות מאוד מתגמלת, היא לא מאפשרת לעזור למספר רב של אנשים ולפתור את הבעיות הרבות שנובעות מקיפוח ועוני. הייתה לי גם אהבה גדולה למחקר ולפיתוח ידע שנוכחתי להבין שלא פותח מספיק בארץ– והוא החיבור של עבודה סוציאלית לתחום החינוך. וכך, עבודת הדוקטורט שלי התמקדה בבתי ספר, ובאופנים שבאמצעותם ניתן לצמצם קיפוח להגביר מוביליות חברתית באמצעות מערכת החינוך. עם סיום הדוקטורט נסעתי לעשות השתלמות פוסט דוקטורט באוניברסיטת דרום קליפורניה (USC) שבלוס אנג’לס, שם עבדתי עם קבוצת חוקרים מתחומים מגוונים על פיתוח ידע ופרקטיקה כדי לסייע לתלמידים מקבוצות סיכון שונות (כגון מיעוטים אתניים, תלמידים יוצאי צבא, או תלמידים מרקע כלכלי מוחלש) לשגשג רגשית וחברתית, ולהגיע להישגים אקדמיים גבוהים יותר מהמצופה על בסיס הרקע המוחלש ממנו הגיעו. כחברת סגל בבית הספר אני ממשיכה בכיוון המחקר הזה ומתמקדת בפיתוח ידע שרלוונטי לעובדים סוציאליים אשר עובדים עם ילדים ובני נוער, בדגש מיוחד על יצירת שינוי מערכתי, כגון שיפור אקלים בית ספרי, או חיזוק לכידות קהילתית כאמצעי לצמצום אלימות כלפי ילדים. המחקר שלי מחובר לצרכים בשדה הפרקטיקה, ואני עובדת בשיתוף פעולה פורה עם משרד החינוך בניסיון לעצב מדיניות ולפתח התערבויות אשר ייטיבו עם מצבם של צעירים בישראל.
בבית הספר לעבודה סוציאלית בחיפה אני מלמדת מגוון קורסים בתחום ילד ונוער, מלמדת ומרכזת את הקורס “יסודות בעבודה סוציאלית ושיטות התערבות”, שיטות מחקר, עיבוד נתונים וסטטיסטיקה.
פרופ’ מירי כהן
הגעתי לבית הספר לעבודה סוציאלית לאחר מספר ניכר של שנים כעובדת סוציאלית, בעיקר בתחום הבריאות, טיפלתי בחולים במצבי מצוקה ובמיוחד הייתה לי משמעותית העבודה עם חולי סרטן ובבני משפחותיהם באופן פרטני וקבוצתי כולל כראש צוות במערך האונקולוגי בבית חולים רמב”ם ובהמשך כסגנית מנהלת המחלקה לעבודה סוציאלית. העבודה בבית החולים מערבת התערבות במצבי טראומה, חירום ומלחמה, וטיפול באנשים מקבוצות אוכלוסייה, מוצא אתני ודתות שונות.
המפגשים הרב-תרבותיים בחולי, במצוקה ובטראומה חייבו אותי לפתח דרכי התערבות שונות ויצירתיות. בהתמודדויות המקצועיות שלי עלו שאלות לגבי מהו חוסן, כיצד אנו יכולים לקדם את החוסן של אנשים ומשפחות כך שיתרמו לבריאות פיזית ונפשית. מתוך שאלות אלו פניתי ללימודי הדוקטורט כדי להבין באופן מעמיק כיצד מנגנוני ההתמודדות השונים משפיעים על נפשו וגופו של האדם, וכך פניתי ללימודים בבית הספר לרפואה בתחום האימונולוגיה (מערכת החיסון). במסגרת זו חקרתי והתמחיתי בהבנה כיצד מצבי דחק ואופני התמודדות משפיעים על המוח ועל מערכת החיסון. המחקר עורר בי רצון עז להמשיך לחקור וללמד עובדים סוציאליים לעתיד להכיר את ההשפעות של הנפש על הגוף ושל הגוף על הנפש. אני ממשיכה לחקור קשרים אלו של גוף ונפש במצבי דחק וטראומה. הניסיון הבין-תרבותי בבית החולים עיצב את המחקר שלי ואת הדגש בהוראה על הבנת ורגישות רב-תרבותית.
פרופ’ פייסל עזאיזה
אני בעבודה סוציאלית כי אני מאמין בשינוי חברתי. שינוי אשר יושג בשילוב בין עשייה אקדמית, מקצועית וציבורית. במעגל האקדמי, אני פרופסור מן המניין באוניברסיטת חיפה. כיהנתי כראש בית הספר לעבודה סוציאלית במשך 5 שנים עד 2014.
בעבר כיהנתי כראש המרכז היהודי ערבי. פרסמתי מאמרים רבים, ערכתי ספרים וארגנתי כנסים אקדמיים בנושאי בריאות, חולי ורווחה בחברה הערבית בישראל ובחברה הישראלית בכללותה.
תחום נוסף אותו אני חוקר ומעורב בעשייה הוא שימוש בסמים בקרב בני נוער, תופעה חברתית חמורה המצריכה פיתוח ידע וטיפול. בנוסף לתפקידיי האוניברסיטאיים, הייתי חבר במועצה להשכלה גבוהה (מל”ג) וכיום אני מכהן כסגן יו”ר הועדה לתכנון ותקצוב (ות”ת) ויו”ר הוועדה להנגשת השכלה גבוהה לאוכלוסייה הערבית. כמו כן, אני מכהן כיו”ר הועדה למעורבות אקדמיה בקהילה במועצה להשכלה גבוהה (מל”ג).
במעגל המקצועי, הייתי פעיל בפיתוח, הקמה וניהול מועדונים ומרכזי יום לקשישים ובהקמת בתי אבות ביישובים הערביים, וכן בפיתוח דיור קהילתי באוכלוסייה הערבית. פעלתי להקמת מרכזים מועשרים לגיל הרך ומרכזים קהילתיים, והייתי ממקימי ומנהלי עמותת “סיכוי” הפועלת למען שוויון הזדמנויות בין יהודים לערבים.
במעגל הציבורי-פוליטי, כיהנתי כראש המועצה המקומית דבוריה ודובר וועד ראשי היישובים הערביים וועדת המעקב העליונה לאוכלוסייה הערבית בארץ. בעבר שימשתי כיו”ר הדירקטוריון של החברה למתנ”סים, והייתי חבר במועצות ודירקטוריונים של מספר גופים, בהם המועצה לחוקה בישראל, המכון הישראלי לדמוקרטיה, והנהלת הקרן החדשה לישראל. בעבר הייתי יו”ר הועדה לבחינת ממשקי משרד התחבורה עם האוכלוסייה הלא-יהודית בישראל, חבר בוועדה המייעצת לשר הרווחה בנושא קידום מעמדם של בעלי פיגור ושיקומם בקהילה, וחבר בוועדה למינוי בכירים במנהל הציבורי. כמו כן, הייתי חבר בוועדה הציבורית למלחמה בעוני שהוקמה על ידי הממשלה אשר המלצותיה הוגשו במהלך שנת 2014. בכל עשייתי אני פועל למימוש חזון העבודה הסוציאלית למען חברה צודקת וערכית יותר.
