
שיתוף:
המאמר מציג קריאה קיומית (אקזיסטנציאליסטית) ופילוסופית בספר קהלת, הנסמכת על הגותו של פרופ' אבי שגיא ומקשרת בין מושג ה"הבל" המקראי לבין פילוסופיית ה"אבסורד" של אלבר קאמי.
הכותב טוען כי קהלת אינו מוביל לניהיליזם או לשיתוק, אלא ל"ייאוש טוב" המנפץ אשליות של סדר וצדק קוסמי ומחזיר לאדם את החירות והאחריות לעצב את מהותו ואת משמעות חייו בעצמו.
בנוסף, המאמר סוקר את שאלת זהותו של המחבר (בין המסורת המייחסת את הספר לשלמה המלך לבין המחקר המתארך אותו לתקופת בית שני) ובוחן את קהלת בראי דתות וזרמים שונים כגון הנצרות, האסלאם, הפוסט-מודרניזם, הסטואיזם והבודהיזם.
לבסוף, המאמר מדגיש את האקטואליות של קהלת בזמני שבר וטראומה קולקטיבית, וקורא ל"מרד של שמחה" ואחריות מוסרית הפועלת לתיקון העולם מתוך ההווה, למרות פגמיו והסופיות של החיים.