גב’ ליאת גברון

ליאת גברון, מנהלנית החוג לבריאות נפש קהילתית.

“אני עובדת שש שנים באוניברסיטה. התחלתי בתפקיד מ”מ לפי שעות.
חברה אמרה לי שמי שטוב מתקדם. אז התחלתי כממלאת מקום למישהי שיצאה לחופשת לידה וכשבמקביל נפתחה תכנית הסבה בראשות פרופ’ אפרת שדמי נפתחה אפשרות לתפקיד בחוג ונשארתי. אני מאוד שמחה שנשארתי בחוג ומאוד אוהבת את הפקולטה.”

טיפ למנהלנית חדשה
קודם כל התבונני על המקום שאת נכנסת אליו. הקשיבי למה שקורה מולך. חשוב לעבוד ביחד עם האנשים שאת באה לנהל. לעבוד יחד איתם. להיות סבלנית, להדריך, ללמד. אני באופן אישי מאמינה בלהתחיל ממשימות קטנות. משימות מוגדרות היטב ועם הזמן להרחיב את היריעה לפי רוחב הכתפיים של האנשים שעומדים מולי. מצד שני, במקביל לעבודה בגובה העיניים אני גם מאמינה בהצבת גבולות ברורים. שכל אחד ידע מה הוא צריך לעשות. אם הוא רוצה להגדיל ראש אז נהדר… אבל לפני הכל על העובד לדעת מה תפקידו. וכך גם לי ברור מה התפקיד שלי, למרות שאני נוטה לחלוש על הכל.

מה מיוחד בניהול באקדמיה?
אני חושבת שלעבוד באקדמיה זה כבר מיוחד. זה חלק מהעניין שאני אוהבת בעבודה פה. אני נמצאת בסביבה של אנשים עם פתיחות מחשבתית ואוהבת מאד את הדינאמיות של האקדמיה. זה מחייב אותי לחשיבה יצירתית, ומציאת פתרונות למצבים משתנים. הניהול באקדמיה הוא ניהול רב ערוצי. הוא חולש על תחומי המינהל, על הסגל שלפעמים צריך לנהל אותו וגם על הסטודנטים. הסביבה האקדמית היא סביבה מאוד מתפתחת, סביבה מתחדשת. עבורי זו סביבה לימודית שיש בה המון הזדמנויות וחשיפה לעולמות חדשים. יש לי יתרון וזכות לנהל במקום בו נמצאים בעיקר אנשים שבחרו להיות כאן, גם הסטודנטים וגם הסגל. זה מחייב אותי להיות כל הזמן ערנית, ועם עיניים פקוחות. ישנה באקדמיה התחדשות דורית. זה משהו שלא נמצא בכל מקום.

יש הבדל בין ליאת של ההתחלה לליאת של היום?
יש הבדל, בהתחלה כשהגעתי למדתי בעיקר מתוך הקשבה. התמקדתי בביצוע המשימות שהיו חלק מהגדרת התפקיד שלי. היה לי מאוד חשוב לעשות את הכל בצורה הכי מקצועית באותה נקודת זמן. אף פעם לא האמנתי בלהיות ראש קטן אבל מצד שני פחדתי לשאול שאלות. פחדתי שזה יהיה לרעתי אם אשאל שאלות. ממש השתדלתי ללמוד לבד… הייתי יכולה לשבת על הסאפ שעות עד שאצליח לעשות את מה שרציתי. היום אני לא מתביישת לשאול את כל המנהלניות שסביבי, או אפילו את המרכזת שעובדת לידי. אני מרגישה הרבה יותר בטוחה בעצמי וביכולות שלי, כדי לשאול. לפעמים אני שואלת שאלה, מקבלת תשובה ותוך עשר דקות המשימה בוצעה. זו יעילות של זמן. פעם היה נראה לי שאם אשאל יחשבו שאני לא מספיק טובה. מעבר לכך, היום, בתפקיד שאני נמצאת, אני פתאום רואה כמה זה מורכב לנהל – למשל הערכת עובדים – כמה זה קשה להעריך עובד וכמה מחשבה יש להשקיע על מנת להיות מדוייק וברור.

איך את מצליחה להישאר רלוונטית בעולם משתנה?
נקודת המוצא של התפקיד שלי היא שהתפקיד הוא משתנה ודינמי. אם לא אתבונן כל הזמן סביבי, אני אשאר בעצם מאחורה. אני לא טכנולוגית גדולה אבל מאז שהגעתי לפה פתאום הפכתי להיות כזאת: אקסלים, טבלאות, זום, מצגות, דברים שלא ידעתי לעשות קודם. אני משתדלת להיות מעודכנת בכל השינויים הטכנולוגיים האלה. להתפתח, להיות פרו-אקטיבית. ברור לי שאני חייבת לעשות את כל ההדרכות שאנחנו מקבלות כדי להיות up to date. התחלתי לשמוע הרבה וובינרים. להיות מעודכנת. לא לקפוא על השמרים. להיות בפיתוח עצמי מתמיד. אני מבקשת מהמנהלים שלי להציע לי קורסים מעניינים ורלוונטיים. בכלל אני חושבת שכל שינוי הוא משהו מבורך. אני מעודדת גם את המרכזת שעובדת איתי ללמוד ולהתפתח, להישאר רלוונטית.

מישהו שהותיר בך חותם?
מכל מלמדיי השכלתי – ואני אוהבת את כולם. אבל יש אחת שיותר מכולם לימדה אותי על ניהול וזאת ד”ר עינב סרולוביץ. היא כמו אחותי הקטנה. היינו שותפות לדרך של הקמת תכנית פסגה (עתודה לסיעוד) ואח”כ היא מונתה כראש תכנית הב”א, כשאני הייתי רכזת תואר ראשון. עינב הוכיחה לי משהו שלפעמים הוא טריקי בעבודה באקדמיה – מבחינתה, לא היה מעולם פער בין האקדמיה לבין המינהל. לאורך כל הדרך שלנו תמיד הרגשתי שווה לה. התייעצנו גם בנושאים האקדמיים וגם המנהליים. עשינו הרבה סיעורי מוחות. עד היום אנחנו פותחות את הבוקר בקפה משותף עם שיח מקצועי וחברי. היא תמיד נתנה לי להרגיש שותפה לדרך שלה, העריכה את העבודה שלי ותמיד פרגנה לי. המנהיגות שלה בעיני היא מנהיגות אותנטית.

אם לא היית מנהלנית?
הייתי קונדיטורית במיליון אחוז. רציתי ללמוד את המקצוע אחרי הצבא, אבל אבא שלי אמר “לא” והלכתי לאקדמיה. וזו החוליה החסרה שלי. אני מתה על זה, אוהבת להיכנס למטבח ומוצאת שם שקט. זו סוג של תרפיה. עבורי, יש יצירתיות באפייה, אני אוהבת את התוצרים ובמיוחד להאכיל בהם את הסובבים אותי.

צילום: רחלי בליפנטה אפוטה

עיצוב גרפי: ליאת דובדבני