ד”ר חנין קרוואני

איזה טיפ יש לך לתת למרצים מתחילים ובכלל?

כשהייתי מתרגלת בזמן הדוקטורט החיים היו יותר פשוטים. כל האינטראקציה עם הסטודנטים הייתה יותר קלה. כי הציפיות שלהם ממך הן פחות ולכן מאפשרים את החוויה הלימודית להיות ממש יעילה. סטודנטים הם עָָם מדהים.. אבל עָם מאד ביקורתי. ולכן זאת ההרגשה שלי מהשלב שעברתי לקחת אחריות מלאה על קורסים כמרצה.

הטיפ שלי הוא לבוא מסודרת. סילבוס מסודר. פגישות ונושאים מסודרים. סטודנטים אוהבים סדר במטלות, בזמנים, בשיעורים.. אבל תוך כדי לשים את הכוכבית, המקום לדינמיות – ואז הם מעריכים אותך עוד יותר. כי אז אני קשובה יותר להם. זה מתבטא בשינוי נושא שמתאים לדיון אינטראקטיבי וכו’.

אז לכן אני חושבת שלבוא מסודרים קודם כל, אבל כבר בשיעור השלישי לתת לסטודנטים הרגשה שהם חלק בדינמיקה של הקורס, ואז הם מרגישים מחויבות יותר לקורס ושותפים להצלחה שלו.

מה את אוהבת בהוראה?

אני מטבעי אוהבת ללמד. מאז שהייתי צעירה… תמיד עזרתי למקורבים ולימדתי שיעורים פרטיים. אני אוהבת להיות מורה. זה גם מעשיר אותי. למשל, חשבתי שאני יודעת נושא מסוים ורק שעמדתי מול כיתה ללמד הבנתי שלפני כן לא ממש ידעתי אותו. זה ממש מאתגר אותי. אני אוהבת להעשיר את הסטודנטים עם מה שאני יודעת. לסטודנטים צריך לתת את הכי טוב שאפשר וזה מה שמאתגר אותי. אני רוצה לחזור הביתה ולדעת שנתתי שיעור טוב. ההוראה מפעילה אותי בכל החושים.

את חושבת שאת מצליחה להישאר רלוונטית?

הגיל עושה את שלו. אני לאט לאט מתבגרת ומתרחקת מהם. אבל בכל זאת אני מאוד מנסה להביא דברים מהעולם בשני ממדים. מהמימד של הקליניקה דוגמאות חיות שמעשירה אותם מאודמעולם בשטח. וגם לעולם החברתי האחר.. אני למשל מכניסה הרבה הומור .. או גם לא הומור… דברים שהם שירים מעולם התוכן של הסטודנטים או מסדָרות. למשל בשיעור נוירואנטומיה האחרון לימדתי על מערכת ה Reticular Activating System ונזכרתי בסדרת Prison Break והבאתי להם דוגמאות משם. 90% מהסטודנטים שלי הכירו אותה. נוירואנטומיה זה חומר כל כך יבש והם ממש נדהמו ונהנו! עוד דוגמא – כשלימדתי על המערכת הסימפתטית והפאראסימפתטית והבאתי שיר עכשווי כדי שהם יזכרו את ההבדלים ביניהם. אותו שיעור היה ממש שמח :-).

מבחן או עבודה?

בתואר ראשון חד משמעי מבחן. גם לי זה יותר נוח וגם להם. בתואר שני חד משמעי עבודה. עבודה מפעילה את הסטודנטים. פותחת להם את הראש. מצריכה מהם קריאה שמעבר למוסכם ולכן זו הדרך. אמנם גם בתואר ראשון אני נותנת במהלך הסמסטר עבודות קצרות או מצגות להציג על מנת להרגיש את הסטודנטים גם, אבל הרובד הגדול הוא על המבחן.

מרצה שהותיר בך חותם

היו כמה. קודם כל פרופ’ רחל יפעת. מרצה שלי לתואר ראשון. היתה במהלך השיעור פתאום נזכרת באיזה מקרה או פותחת איזה ספר ילדים דיגיטלי וישירות משתפת אותנו בהם, וזה היה מאוד מחבר אותנו אליה ולידע הרב שיש לה לתת. תמיד היה לה עוד דברים on the side כך שהשיעורים היו מאוד מעניינים. מרצה אחרת היתה פרופ’ עירית מאיר ז”ל. היא היתה כל שנה מקבלת מרצה מצטיינת. היא זו שנתנה לי השראה להמשיך. כל המלצה שרציתי היא כתבה עבורי מסיום התואר הראשון עד מלגות הפוסט. עבדתי איתה באופן צמוד גם אחרי התואר הראשון. אבל כשהייתי בפוסט הודיעו לי שהיא נפטרה, כך שהיא לא זכתה לראות אותי חוזרת כמרצה בחוג. אבל היא תמיד בראש שלי ותמיד בלב, בכל פעם שסקר ההוראה מגיע, אני פשוט נזכרת איך באופן חד משמעי היינו (הסטודנטים) נותנות לה את הניקוד הגבוה ביותר על כל שאלות הסקר. אני נזכרת בה ואומרת לעצמי הלוואי שאהיה כמוה. היא לימדה אותנו בלשנות עברית והייתה תמיד מסבירה לי תוך כדי המבחן כי היו דברים חדשים לי בעברית.. וככה אני עושה עם הסטודנטים שלי –כששואלים אותי אפילו במהלך המבחן, אני באמת מסבירה.

אם לא היית מרצה מה היית?

אני קלינאית תקשורת. אם לא הייתי קלינאית תקשורת ולא הייתי מרצה, הייתי שחקנית כדורסל. הייתי סנטרית והייתי הקפטן ואפילו המשכתי, והיתה לנו נבחרת באוניברסיטה. אהבתי את עבודת הצוות, ואת הרצון לנצח כל פעם מחדש. אני תמיד אומרת אם לא “מדענית” אז “כדורסלנית”.