גב’ מרים לוין

מרים לוין | בית הספר לטיפול באמצעות אומנויות

הגעתי לאוניברסיטה לפני 29 שנים. לא הכרתי אף אחד, בניתי מזכירות וזה לא היה פשוט. היום אני יודעת למצוא פתרונות יצירתיים. לכל כלל יש את היוצא מן הכלל”.

טיפ למנהלנית חדשה
אני חושבת שצריך לדעת להאציל סמכויות, לבזר את המטלות לא להיות ריכוזית. לדעת לעבוד בצוות ולא לבד. להיות קשובה לצרכי הסגל המנהלי והאקדמי ולדעת למצוא את האיזון בין צרכי הסגל לצרכי בית הספר. לדעת לבוא לקראת אבל גם לדעת מתי לשים את הגבולות. זה לא פשוט… אני לאורך כל השנים הייתי מאוד ריכוזית ורק לאחרונה למדתי לשחרר…

יש הבדל בין מרים של ההתחלה למרים של היום?
הגעתי לאוניברסיטה לפני 29 שנים. באתי מעולמות אחרים לגמרי. עבדתי בבנק. עבדתי בבית ספר לאחיות כמזכירה רפואית. מי שהייתה ראש החוג לסיעוד הביאה אותי לאוניברסיטה. לא הכרתי אף אחד. בניתי מזכירות מהתחלה כי זה היה חוג חדש וזה לא היה פשוט. הייתי צריכה ללמוד מה זו אקדמיה וגם להכניס את הסגל לתוך האקדמיה. היום אני עם יותר ביטחון, יותר אסרטיבית. יודעת להגיד “לא” בצורה נעימה.
היום אני מכירה את כל התקנונים והחוקים. יותר קל לי היום לנהל את המזכירות של בית הספר. למדתי להיות יותר יצירתית, עם ראש יותר פתוח.היום אני יודעת למצוא פתרונות יצירתיים. לכל כלל יש את היוצא מן הכלל.

מישהו שהותיר בך חותם?
למדתי מכל ראש חוג וראש מינהל. מכולם לקחתי משהו. אבל יש שתיים שהיו ממש מנטוריות: פרופ’ עדה שפיצר, שהקימה את החוג לסיעוד, היא לימדה אותי המון. המשפט שלה היה “מה שאני דורשת מעצמי אני דורשת גם מהסגל” היא עזרה לי המון להשתלב באקדמיה ובאוניברסיטה.
ופרופ’ רחל לב שהקימה את ביה”ס וגם ממנה למדתי המון. היא נתנה לי חופש, סמכה עלי מאוד וזה עזר לי כדי לקדם מהלכים.

איך את מצליחה להישאר רלוונטית בעולם משתנה?
זה לא פשוט עם כל התוכנות החדשות. בעיקר הסאפ שנכנס למערכת. בגיל מסוים יש את הפחד מהמיחשוב. הייתי מדריכת סאפ של כל המרכזות בפקולטה. התגברתי על הפחדים והצלחתי לעשות את זה. אני לא באינסטגרם ולא בטיקטוק. זו החלטה כי זה לא מעניין אותי. אבל אני כן משתדלת להיות כמה שיותר רלוונטית לסטודנטים, למועמדים, לסגל.
גם הסטודנטים היום שונים לגמרי מאלו שהיו לפני 20 שנה. אני מנסה ללמד אותם להיות סבלניים.

מה מיוחד בניהול באקדמיה?
קודם כל יש כמה מנהלים. ראש מינהל, ראש חוג או בי”ס וסגל אקדמי. כשהחוג לסיעוד נפתח זה היה אפילו יותר מורכב כי הוא היה שייך גם לטכניון. לומדים ללכת בין לבין לבין. עבדתי עם 9 ראשי בית ספר, עם כולם הייתי ביחסים טובים. צריך לדעת להסתגל לכל אחד. כל אחד עם סגנון ניהול אחר, סוג קשר אחר.

אם לא היית מנהלנית?
המון אומרים לי שאני הפסיכולוגית שלהם כי אני יודעת להקשיב. אני שומרת הכל ולא מוציאה החוצה שום דבר. אני מאוד דיסקרטית. אולי הייתי לומדת טיפול.

צילום: רחלי בליפנטה אפוטה, עיצוב גרפי: ליאת דובדבני