ביום ראשון ה- 11 במאי 2025, התקיים טקס מרגש להענקת אות יקירי הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות.

במסגרת הטקס, הוענקו תעודות הוקרה לאחת עשרה נשים, דמויות מפתח, אשר פועלות רבות לקידום תחומי הבריאות והרווחה בישראל, כל אחת בתחומה.

מטעם בית הספר לבריאות הציבור, הענקנו בגאווה את אות יקירת בית הספר למירב לשם גונן – דמות ציבורית מעוררת השראה, אשר מסעה האישי והציבורי הפך לסמל של חוסן ותקווה.

להלן הנאום המלא שנשאה ראשת ביה”ס, פרופ’ ענת גסר אדלסבורג, בטקס לכבודה של מירב

מירב היקרה,

המעמד הזה מרגש במיוחד – כי אין איש בישראל שלא מכיר את דמותך, ואת סיפורך. אין אישה – אם – שלא שאלה את עצמה: “כיצד אני הייתי מתמודדת? מה הייתי עושה כאימא אם חלילה ילדתי הייתה נחטפת?” האם הייתי יכולה לעמוד בתופת? ואת בשקט הרועם שלך, באורך רוח – נגעת בכל כך הרבה.

במהלך ההכנות לטקס יקירי הפקולטה, הייתי בקשר עם בן זוגך, אסף, כדי להזמין אותך – מבלי לדעת אם תמצאי פניות רגשית או רצון להשתתף. וכשנפתח החלון, אמרת: “כבוד הוא לי שחשבתם עליי.”

משפט קצר אחד שמגלם בעיניי את מי שאת.

מירב לשם גונן, היא אם לחמישה ילדים מרשימים וערכיים, החלה את דרכה כמהנדסת מכונות בטכניון והובילה תפקידים בכירים בישקר – כראש צוות פיתוח וכמנהלת לקוחות גלובליים.

בעקבות אירוע אישי, בחרה לשנות מסלול , עזבה את המסכים, פנתה ללב. למדה אימון מקצועי בארבעה בתי ספר, סופרוויז’ן בבית ספר נוסף, מתוך רצון להקים בית ספר עצמאי לאימון.

מתוך הבנה עמוקה לחשיבות התודעה, הידע והבריאות , החלה בלימודי תואר שני בקידום בריאות בבית הספר שלנו לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה, כדי לרכוש כלים המשלבים בין רווחה פרטית לקהילתית, מתוך מחויבות לשינוי חברתי אמיתי.

החיים, כדרכם, שרטטו מסלול אחר. מירב הפכה ליועצת עסקית לעסקים בבעלות נשית, מתוך מטרה לחזק סקטור שלם ולצמצם פערים כלכליים-חברתיים.

ואז הגיע ה-7 באוקטובר – ומירב הפכה לדמות ציבורית בעל כורחה, עם חטיפתה של בתה רומי.

נדמה כי הידע והחוסן שפיתחת, ליוו אותך במסע הארוך להשבת רומי בתך והחטופים –

וכאשר רומי שבה, איחלתי לשתיכן בפוסט שכתבנו מטעם בית הספר , את מילותיה האלמותיות של לאה גולדברג:

“האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד,

ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך התם…”

לאה גולדברג, שלא הייתה אם בעצמה, שימשה במילותיה פה לרבות מאתנו – לנשים בישראל שנושאות תקווה וגעגוע לעולם רך יותר.

אני מקווה – בלב שלם – שימי חסד שכאלה, עוד ישובו.

במהלך השנה וחצי האחרונות נדדתם כמשפחה בין יישובים, הקשבתם, חיברתם, פגשתם את רבדיה המורכבים של הארץ הזו. יחד עם אסף בן זוגך, הקמת עמותה הפועלת לשינוי השיח החברתי, לעידוד מנהיגות אזרחית ולחיזוק מעורבות קהילתית.

זוהי פעולה שמגלמת את ערכי בריאות הציבור במובנם העמוק והרחב ביותר של צדק חברתי, חוסן ושוויון.

עבורנו מירב – את דמות מעוררת כבוד, שבחרה לעשות את הדברים בדרך שמתאימה לקצב פעימות הלב שלך . את מובילה שינוי מתוך חיבור עמוק בין הפרטי לציבורי, כמקדמת בריאות בעלת חזון בישראל.

ולסיום– אני מבקשת לומר בקול רם וברור:

המלחמה הזו צריכה להיסתיים.

והחטופים כולם חייבים לשוב בפעימה אחת – עכשיו.

בשם הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות ובית הספר לבריאות הציבור,
בהוקרה ובהערכה עמוקה,
פרופ’ ענת גסר-אדלסבורג
ראשת בית הספר לבריאות הציבור
אוניברסיטת חיפה